פרידה והסתגלות בכניסה לגן

נסו לדמיין את היום הראשון:

אתם נכנסים לגן עם הילד, כשהוא על הידיים. אתם לא יודעים כיצד הילד ייפרד מכם. האם הילד ילך וישחק או שהוא יבכה ולא ייתן לכם ללכת ? אתם חשים במתח, באי-ודאות. והילד חש אתכם.

הילד לא יודע למה אתם חש במתח, וזה גורם לחששות אצלו.

הילד בא עם תחושת סקרנות לגן - מה יש שם ? מי נמצא שם ? אבל כשהוא חווה את המתח שלכם - תחושת הסקרנות מתחלפת בתחושת מתח וחששות מפני הבאות.

כשאתם נכנסים לגן והולכים אחרי הילד לכל מקום שהילד בוחר ללכת אליו הוא מקבל את הרושם שאתם תישארו איתו.

הגיע הזמן להיפרד מהילד, והוא מגיב בחשש, בוכה ונצמד אליכם. אתם מרגישים תחושת כאב ולפעמים חוסר אונים מול הבכי שלו. אתם לא רוצים לעזוב את הגן כשהילד שלכם בוכה. אז אתם נשארים עוד קצת... רק עד שהילד יירגע... הילד מרגיש תחושת מתח הולכת וגוברת... הילד נמצא באי-ודאות... האם אתם הולכים עכשיו? או אולי נשארים איתי? אבל הוא אמר שהוא צריך ללכת לעבודה, אז אחר-כך הוא יילך ואני אשאר לבד... והילד אינו מצליח להירגע, ונצמד עוד יותר לרגל שלכם... ואז אתם ניצבים בפני החלטה קשה: ללכת לעבודה ולהשאיר ילד בוכה? או להישאר איתו עד שיירגע? ואתם מבינים שכשתרצו להיפרד שוב, הילד שוב ייבכה וייצמד אליכם. יש אפילו הורים שלא מחליטים, ולוקחים את הילד חזרה הביתה.

זה גם לא חשוב כמה פעמים שלחנו ילדים למסגרת חדשה, זה עדיין מעורר אצלנו פרפרים בבטן.

וגם אם מדובר בילדים שכבר התנסו במעבר מהבית למסגרת, צפוי להם קושי שמקורו בפרידה מההורים וגם בשינוי מקום והיכרות עם צוות וילדים חדשים.

למה זה כל כך קשה לנו ההורים?

👈כי לצד ההתרגשות והשמחה אנחנו תוהים איך ירגיש ילדנו במקום החדש, האם יסתגל בקלות? האם יאהבו אותו? האם יבינו לליבו? שהרי בגיל הרך הילדים לא יכולים להביע את הרגשתם במילים, רק דרך התנהגות.

👈כי תמיד קשה לתת אמון באנשי צוות שאנחנו עדיין לא מכירים.

למה זה קשה לילדים?

🔹עצם השינוי מהווה קושי – אי אפשר לדלג על תהליך הטמעת האמון. גם הילדים עדיין לא מכירים את הצוות והחברים החדשים. נזכור שלילדים אין ניסיון במעברים מסוג זה.

🔹טמפרמנט - חשוב לקבל את העובדה שלכל ילד קצב הסתגלות שונה ומיותר להשוות בין הילדים.

יש ילדים שמגיבים בבכי, יש שמגיבים בתוקפנות, יש ילדים שמאבדים את התיאבון, יש ילדים שמתקשים להירדם ומתעוררים בלילה, ישנם ילדים שמגיבים באפאתיות וישנם ילדים שלכאורה מסתגלים מהר אולם אחרי שבוע "נופל להם האסימון" ואז מתחילים קשיי הקליטה.

התנהלות ההורים בעת פרידה

לא רק התנהגות וקשיי הילד קובעים את אופי הפרידה, ההתנהלות ההורית אף היא משפיעה במידה בלתי מבוטלת על מידת הקושי בעת הפרידה. אם ההורה מגיע עם מטען של רגשות אשם, חוויות אובדן בלתי מעובדות מחייו הוא או חוסר אמונה ביכולת של הילד להתמודד, הרי שהפרידה תהיה קשה שבעתיים. מספיק שההורה מקרין ספק קטן לילד בשאלות כמו "יהיה לך כיף, נכון?" או מילות פרידה מהוססות, הילד יחוש חוסר ביטחון ויתקשה להיפרד. לעומת זאת, אמירה כמו "אני אבוא לקחת אותך ואתה בינתיים תשחק ותהנה עם הילדים והגננת', משדרת רוגע.

לעתים קרובות לאחר שההורה עוזב ומותיר אחריו ילד בוכה, באורח פלא הילד נרגע. הסיבה לכך היא שכאשר דעתו של הילד מוסחת הרבה דברים נפתרים. לא פעם ההורים סבורים שזו מניפולציה, אך לא כך הדבר, הליכת ההורה היא סימן למשבר וברגע שהוא איננו הילד נרגע. רק כשההורה הולך דעתו של הילד יכולה להתפנות לפעילות אחרת והוא יכול להתחיל להסתגל לשינוי.

לכן, ברוב המקרים מומלץ שלא להיבהל כאשר הילד בוכה או מוחה על עזיבת ההורים. אין צורך לנסות לשלוט על התנהגות הילד – חווית הפרידה אינה פשוטה עבורו ויש לקבל זאת.

אפשר כמובן לנסות להרגיעו וחשוב להעביר לו את המסר הברור שההורה הולך לזמן מוגבל וכי הם יפגשו שוב בהקדם.

אז מה אפשר לעשות כדי להקל עליכם ועל ילדיכם?

1. טקס ידוע מראש - ילד שיודע למה לצפות, שברור לו מתי הפרידה עומדת להגיע, הוא ילד רגוע יותר. לא זאת בלבד, מסגרת השיגרה מסייעת אף להורה לחוש חרד פחות. טקס קבוע בדרך לגן או בפרידה מאפשר לילד לצפות את מה שעומד לקרות ולהתכונן לבאות ומפחית את אי הוודאות. לדוגמה, אם בכל בוקר, ההורה שמגיע עם הילד לגן עושה איתו את אותה פעילות (לדוגמה, מצייר ציור, מרכיב פאזל וכו'), הילד יחכה לפעילות הספציפית הזאת ויידע גם מתי מגיע רגע הפרידה.

2. נזכור שהכל מתחיל בנו, תזכרו מדוע בחרתם דווקא את המסגרת החינוכית הזו, ההמלצות שקיבלתם, האווירה והרוגע שחשתם בם. כשאנו שלמים עם עצמנו ומשדרים בטחון, הילד רגוע יותר ומסתגל טוב יותר.

3. שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי – חשוב ליצירת שגרת פרידה ולמשך הפרידה. שתפו את הצוות בהרגליו ואהבותיו של הילד על מנת לסייע בהכרות ובהסתגלות.

4. חשוב להגיד שלום ולהיפרד, גם אם נראה לו שזה מה שיעורר את הבכי של הילד ויקשה על הפרידה. עבור הילד היעלמות ההורה היא סיטואציה מפחידה שמציפה חרדה גדולה. מן הצד השני, גם לא מומלץ "למשוך" את הפרידה למשך שעות... רצוי לערוך "טקס פרידה" קצר, לומר לילד מספר מילות פרידה המעידות על כך שיהיה מפגש מחודש בעתיד הקרוב, ולהיפרד תוך מתן תחושת ביטחון. חשוב לא ללכת ולחזור – זה מבלבל את הילד.

5. נאמר מתי נחזור – "אגיע אחרי ארוחת הצהרים/כשתקום מהשינה" – חשוב לומר דבר מה על החזרה במושגים שהילדים מבינים. כשתחזרו, תחמיאו לילד על שהצליח לשחק בגן – זה יעודד אותו ויעביר אליו הרגשת אופטימיות.

6. הימנעו מגוננות יתר – מומלץ לנסות להתאפק ולא לקפוץ מכל "פיפס" מצדו של הילד. כבר מגיל שנה או שנה וחצי חשוב לאפשר לפעוט מרחב פעולה כדי שיפתח עצמאות. אם הילד יודע שרק בעזרת ההורה הוא יצליח לעשות פעולות מסוימות, די מובן מדוע הוא לא מעוניין בפרידה.

7. הכלת הבכי של הילד – חשוב לזכור שקשיי הפרידה הנם לגיטימיים ואף מעידים על התפתחות תקינה. נסו לשאת את הבכי של הילד ולא להיבהל ממנו. רק בצורה זו יוכלו ההורים להגיב בצורה שקולה ונכונה ולא מתוך רגשות אשמה, רחמים וכו'.

8. נמעיט בשינויים נוספים - מומלץ לא לעשות שינויים בתקופה זאת. למשל לא לגמול מטיטולים או ממוצץ, לא לעבור למיטה חדשה.

9. להתכונן ביחד – כדאי להכין ביחד עם הילד ובאווירה משמחת את התיק לגן ולהכניס לתוכו חפץ מעבר שהילד יבחר, שיזכיר לו את הבית. סידור התיק על ידי הילד מעביר לו תחושת מסוגלות, שליטה ושייכות. אפשר גם לבחור ביחד אתו את הבגדים ערב קודם.

10. בהיכנסכם בשער הגן עשו זאת בנחת ובביטחון (גם אם אתם חוששים, וזה טבעי, נסו לנשום ולהיכנס בנחת). חייכו ויחייכו אליכם כולם, גם הילד שלכם. אם אתם יכולים, אם הוא/היא כבר הולכים, השתדלו להגיע כשהוא הולך לצדכם (כך הוא ירגיש עצמאי ובוגר). החזיקו בידו/ה בבטחה, לא חזק מידי לא חלש מידי. העבירו המסר, שהכול בסדר, "אנחנו לא מודאגים, אנחנו לוקחים אותך למקום טוב ואנחנו סומכים עליך". הביאו את הילד (גם אם הוא על הידיים) אל הגננת/סייעת ולא שהיא תבוא אליכם – ככה אתם גם מעבירים מסר שאתם סומכים עליו ועל המחנכת.

11. ימי ההסתגלות נועדו לאפשר לפעוט להסתגל למעון בצורה הדרגתית, חשוב שתאפשרו זאת. בשבוע הראשון כדאי ככל שניתן, שאותו אדם יביא ויאסוף את הילד בכדי להקל על תהליך ההסתגלות. חשוב להודיע לו מי מההורים מביא אותו ומי מההורים אוסף אותו.

לסיכום, הפרידה מההורים והכניסה לגן יכולה להיות חוויה נעימה ומחזקת, ולאו דווקא אירוע טראומטי להורים ולילד. יש לזכור כי תהליך ההסתגלות לגן הוא תהליך ככל תהליך אחר והוא דורש זמן.

אין ספק שתהליך ההסתגלות יהיה קל יותר לכולם אם ההורה מתנהל ברוגע ובנחת, ושלם עם החלטתו לגבי בחירת הגן ולגבי עצם השארת הילד בגן. אם ההורה עדין לא שלם עם ההחלטה - הוא עלול להקרין זאת לילד, הילד יחוש בכך ותהליך הפרידה יעשה אז בקושי רב יותר.

כאשר ילד שמגיע לגן מלא בילדים, שחלקם בוכים (וזה כידוע מידבק) והגננת כבר עסוקה בשגרת הבוקר, הוא עלול להילחץ ולהתקשות להיפרד. לכן מומלץ להגיע מוקדם, כשהילדים עדיין לא התפצלו לקבוצות עבודה וכשהגננת עדיין פנויה ויכולה להעניק יותר יחס אישי ותשומת לב.

חשוב להגיע לגן רגועים - לא למהר בבוקר ולא לשדר לחץ זמן: להקפיד על שנת לילה מוקדמת ויקיצה מוקדמת מספיק כדי להתכונן בנחת לגן. בדרך לגן אפשר לדבר על מה הילד רוצה לעשות היום: אולי לצייר ציור לאירוע משפחתי, או לשחק עם חבר זה או אחר.

חשוב להקפיד לקחת את הילד בזמן מהגן – שלא יהיה מהאחרונים שנשארים ויחשוש שהוריו לא יגיעו...

בטרם ההגעה לגן: להזכיר לו שהוא מתחיל שנה חדשה בגן החדש שלו. אפשר לשתף אותו בהרגשה שלי כהורה ולאפשר לו לספר על ההרגשה שלו (שמח, נעים, מפחד, עצוב). אם הוא מדווח על הרגשה לא נעימה - אפשר לשאול אותו מה אפשר לעשות כדי להפוך הרגשה לא נעימה, להרגשה נעימה ? ייתכן שהוא יציין שאם אבא / אמא יישארו איתו כל הזמן, אז יהיה לו נעים. במקרה כזה, חשוב לספר לו שאמא/אבא יביאו אותו בבוקר לגן, ואחר-כך יצטרכו לנסוע לעבודה והילד נשאר בגן.

אם הילד מספר שהוא רוצה להביא חפצים לגן וזה יאפשר לו הרגשה נעימה, ככל הנראה הוא רוצה לשמור קשר עם הבית. במקרה כזה כדאי להגיע להסכמה על כמה חפצים ואיזה הוא מביא, כך אתם מאפשרים לו התנסות בבחירה והחלטה, כחלק מהתפתחות העצמאות.

חשוב וכדאי להעביר מסר של זמן מוגבל - אבא/אמא יוכלו להיות איתך רק עד השעה 08:15 לדוגמא, ואם תתלבש מוקדם ונגיע מוקדם יותר נוכל להיות יותר זמן ביחד, אך רק עד השעה הזאת.

במצבים שבהם ההורה מתקשה לקיים פרידה מילדו, הוא יכול לפנות אל מי מהצוות הנמצא במקום ולבקש את עזרתו. כך מועבר מסר חשוב נוסף אל הילד. אבא/אמא זקוקים לעזרה ומותר להם לבקש עזרה. ויותר מכך, מעבירים מסר שאפשר לסמוך על הצוות.

❣️הכי חשוב, תסמכו על הילד שלכם – הוא מסוגל להתמודד ולהסתגל. זהו אחד השינויים הראשונים בחייו. כל שינוי קשה בהתחלה אבל ההתמודדות אתו מאמנת ומחזקת את שריר ההסתגלות והבטחון העצמי.

תסמכו על הצוות החינוכי - תאמינו ביכולתן ובניסיונן וביכולת שלהן לאהוב את ילדיכם. הילדים רואים אתכם ומושפעים מיחסכם ואמונכם בצוות.